גז"ד למאמן כדורגל מטבעון שהורשע בבצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה בת פחות מ- 14 שנים, אותה אימן

הנאשם, בן 36 שנים, מאמן כדורגל במקצועו, הועמד לדין בגין העבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס וכליאת שווא, לפי סעיפים 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) + 377 לחוק העונשין, שביצע, כנטען בכתב האישום, בחניכתו, שהייתה קטינה במועדים הרלוונטיים.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ובעבירות שיוחסו לו ובתיק נשמעו הראיות, במלואן.

ביום 24.05.2010 ניתנה הכרעת הדין ובה החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה של כליאת שווא ולהרשיעו בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, בכך שהכניס את ידו מתחת לחולצתה של המתלוננת, ליטף בידו האחת את גבה ובידו השניה נגע במפשעתה, על בגדיה, תוך שהינו שואל אותה אם נעים לה וכן הרים את חולצתה, נישקה בגבה וביקש כי תנשקו בפיו.

דחיתי את טענות ההגנה שהעלה הנאשם, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

במסגרת הטיעונים לעונש, הוגש לבית המשפט דו"ח הערכת מסוכנות מטעם המרכז להערכת מסוכנות בו נקבע כי מסוכנותו של הנאשם הינה ברמה נמוכה עד בינונית.

כן הוגש תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם, תסקיר מיום 04.07.2010, הימנו עולה כי שירות המבחן התרשם שהנאשם אינו מחובר לעבירה, שולל את אחריותו לה ואינו מגלה כל אמפטיה למתלוננת. שירות המבחן קבע כי לא ניתן לשלול סיכוי להשנות המעשים לאור יחסו של הנאשם למתלוננת והמליץ להשית על הנאשם עונש מוחשי בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. 

לבית המשפט הוגש אף תסקיר נפגעת אודות המתלוננת מיום 03.06.10.

שירות המבחן התרשם מסיכוי טוב לשיקום והחלמה של המתלוננת וזאת בשל אופיה, התמיכה אותה קיבלה והטיפול המקצועי אותו עברה, אם כי ציין סבירות לרגרסיה בעת עיתות משבר ושינויים.

מתסקיר זה עולה עוד כי המתלוננת רואה בעצם הרשעת הנאשם - סגירת מעגל, על אף הקושי שהיה כרוך בהחשפותה בבית המשפט. למתלוננת אין עמדה באשר לעונש שיקבע, לרבות רכיב הפיצוי.

מטעם הנאשם הוגשו ראיות לעניין העונש - אסופת מכתבי הערכה ותעודות הוקרה שסומנו נ/3.

כן העידו מטעמו, מספר עדי אופי אשר להם היכרות עם הנאשם במסגרת היותו מאמן ספורט.

כל העדים דיברו בשבחו של הנאשם וסיפרו על פועלו ותרומתו הרבה בתחום ספורט הנשים וכדורגל במסגרות השונות בהן עבד.

בטיעוניה לעונש, הפנתה ב"כ המאשימה למהות העבירה וטענה כי על אף שהמעשים אינם במדרג גבוה של חומרה, יש לבחון אותם על רקע הפרש הגילאים הגדול בין המתלוננת לנאשם וניצול האמון הרב שניתן בו ע"י המתלוננת, כלפי מי ששימש מאמנה.

לשיטת ב"כ המאשימה, עדויות עדי האופי, ששיבחו את הנאשם וציינו את אישיותו הכריזמטית, מדגישים דווקא את חומרת מעשיו. 

ב"כ המאשימה ציינה את אי לקיחת האחריות על ידי הנאשם והשלכת האשמה על המתלוננת והפנתה לתימוכין לתסקיר ולדו"ח הערכת המסוכנות. עוד ציינה כי עולה מהתסקיר כי הנאשם מתעתד להמשיך ולעסוק עם קטינים, למרות שבא כוחו הודיע כי הנאשם לא יעשה כן בעתיד.

ב"כ המאשימה טענה עוד כי המעשים השאירו את חותמם על המתלוננת, כעולה מהתסקיר שהוגש לגביה.

כן ביקשה שלא לייחס משקל יתר לחלוף הזמן בגזירת העונש ולהעדיף על פניו את האינטרס הציבורי שבענישה הולמת.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל של ממש לתקופה משמעותית, תוך שהינה מציינת כי נקבע בחוק עונש מאסר מינימום בעבירה בה נדון הנאשם, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת, לפי גובה התשלום עבור הטיפול הפסיכולוגי שמימנו הוריה בעקבות האירוע.

מאידך,  ב"כ הנאשם טען כי המעשים נמצאים ברף הנמוך של המעשים המגונים.